עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

תחיו כאילו אין מחר כי חיים רק פעם אחת:)
חברים
Lonely guyנועהI dont give a F**K ♥The Cheshire CatcosmicBFFאלונה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
רשימה של כל הדברים שאני יעשה בעתיד
07/11/2013 11:54
Eden
היי, אז אתמול שמו לי גשר בשיניים וזה ממש כואב ולא נוח. לפני כמה ימים הייתי במחנה של מרכז ישראלי בסיביר והיה כיף אבל כל הזמן דיברו על ישראל וזה גרם לי להיזכר בישראל וכמה שאני מתגעגעת אליה.
לפעמים במחנה פשוט היה נמאס לנסות לדבר ברוסית כשאף אחד לא כל כך מבין אותי, אבל לפחות הייתה עוד ילדה ישראלית שגם גרה פה, ככה היה כיף לדבר איתה ולצחוק איתה על כל הדברים המוזרים שקורים פה ברוסיה. הבעיה שאני לא רוצה כל הזמן לדבר רק עם ילדה אחת שגם לה יש חיים משלה ויש לה עוד חברות כי היא יודעת רוסית כמו ילדה שנולדה פה.
קצת קשה פה, אבל סך הכל בסוף יהיה לי ניסיון מחוויה כזאת וגם אני לומדת פה הרבה כמו למשל מתמטיקה, פיזיקה, כימיה (שהן מקצועות שלא מחייבות הרבה רוסית) שיכולות לעזור לי שאני יחזור בחזרה לישראל.
אתמול בערב החלטתי שאני עושה רשימה של כל הדברים שאני רוצה לעשות בעתיד כמו למשל: לראות משחק הוקי, לבקר במוזיאון השעווה בלונדון, להשתתף בסדנא של פיסול בזכוכית, לראות תחרות ברייקדאנס מקצועי וכו'. 
אם יש לכם הצעות מעניינות, אתם מוזמנים לכתוב בתגובות:)
 



 
5 תגובות
שלג
24/10/2013 16:41
Eden
שלג... אם היה יורד אצלכם בגינה שלג הייתם בטח מתלהבים, אבל בסיביר כשמתחיל לרדת שלג, כולם נאנחים. אם היה יורד רק לאיזה שבועיים אז זה לא נורא, אבל שישה חודשים זה כבר יותר מידי והבעיה זה לא רק השלג, אלא שגם ממש קר. 
כל בוקר צריכים לחמם את האוטו לאיזה עשרים דקות (כשבאנו לסיביר, לא הבנו איך המכוניות מפעילות את עצמם, אחר כך הבנו שיש במפתחות של האוטו כפתור להפעלת חימום מרחוק), ללבוש בגדים חמים (כמה שכבות של בגדים ועל זה מעיל עם פוף בתוכו או מעיל צמר, שני גרביונים ומכנסיים) וכשיוצאים החוצה אחריי שנראים כמו בטטות, צריכים להוריד את השלג עם מברשות ועם ספריי שממיס את הקרח בחורים של הדלתות (אחרת הדלתות נתקעות) וככה עד שמגיעים לבית ספר או לעבודה ומכיוון שיש חימום בתוך הבניינים אז מורידים את כל הבגדים החמים וככה ממשיכים ללמוד או לעבוד.
יש גם מנהג שאם נכנסים לבית פרטי, מורידים את הנעליים בכניסה ומתהלכים בגרביים או בנעלי בית.
2 תגובות
דור הסבתות ברוסיה
23/10/2013 17:33
Eden
בדרך כלל סבתות צריכות להיות נחמדות, מטפלות, מתחשבות ככה זה לפחות באמריקה, בישראל ובכל מקום בעולם חוץ מברוסיה.
ברוסיה הסבתות הם דור מיוחד במינו, הם לא נחמדות, לא מתחשבות והן עדיין עם המוח הסובייטי שצריך מסמכים לכל מקום שאתה נכנס אליו.
פעם אחת, נכנסתי לבית ספר למוזיקה ומיד ביקשו ממני מסמכים, כמובן שלא היו לי שום מסמכים אז פשוט התעלמתי מהם ונכנסתי. פתאום איזה יד לפתה אותי מאחור וגררה אותי אחורה וביקשה את המסמכים (זאת הייתה איזה מאבטחת זקנה). נכנסתי לפאניקה ולא ידעתי מה לעשות. בסוף, ילד אחד קצת יותר גדול ממני אמר לי ללכת אחריו ואז נכנסתי לשיעור. קיצר אני לא מבינה אותם, הם חשבו שיש לילדה בת 13 פצצה בקופסא של הכלי נגינה ?!
 


        
 
2 תגובות
תחושת זמן
21/10/2013 18:05
Eden
לפעמים קורה לי שאני מאבדת את תחושת הזמן שלי, למשל היום, אמא שלי העירה אותי יותר מידי מוקדם אז היא נתנה לי לישון עוד קצת. קיצר הלכתי למיטה אחרי חמש דקות היא צורחת שאני יקום, פתאום אני מגלה שעברו ארבעים דקות. בהתחלה לא האמנתי חשבתי שאמא שלי התבלבלה, אבל היא אומרת שהיא הספיקה כבר לעשות הרבה דברים: לגהץ, להכין אוכל, להתעמל...
רציתי האמת לכתוב בפוסט הזה על התחבורה ברוסיה.
לדעתי שר התחבורה הרוסי שתה כמה וודקות כי כל הכבישים, המכוניות והרמזורים בבאלגן אחד מוחלט.
כשיש רמזור ירוק, פתאום עוברים לך מכוניות מהצד כי הקטע הוא שהמכוניות בצד אם הם לא מספיקות לעבור, הם נשארות באמצע הכביש, עוצרים ומחכות עד שיהיה אדום ויספיקו לעבור.
קיצר כולם עושים מה שבא להם, גם כשאפשר לעבור במעבר חצייה כי יש ירוק, אז צריך כל הזמן להסתכל אם המכוניות מהצד לא עוברים גם.
עוד דבר אחד, האנשים פה חוצים מתי שבא להם.
פעם אחת, הנהג הסיעה אותי לבית ספר לאומנות (הייתי אז בחוג לציור) ופתאום איזה זקנה משום מקום חוצה את הכביש עם מלא מכוניות שרצות ואנחנו עוצרים בעצירה כל כך פתאומית שכמעט המכונית התרוממה מאחור.


    

0 תגובות
סיביר
18/10/2013 18:29
Eden
היי, אז... התחלתי בלוג והאמת היא שאני קצת לחוצה.
זאת פעם ראשונה שאני מתחילה בלוג ואיכשהו יש לי הרבה מה לכתוב אבל הכל פשוט מבולגן בראש שלי. בכל מקרה אני רוצה לדבר על חיי בסיביר.
אז ככה זה התחיל, לפני קצת יותר משנה, ההורים שלי החליטו לעשות מבחנים כדי להתקבל כנציגי ישראל מטעם משרד החוץ. לא ידענו לאיזה מקום ישלחו אותנו, אבל ידענו שישלחו אותנו לאזור ברית המועצות לשעבר (רוסיה ושכנותיה).
אחרי שההורים שלי עשו את המבחנים והתקבלו, אמרו לנו שכנארה נישלח לסנט פטרבורג (אחת הערים החשובות ברוסיה), אבל ברגע האחרון אמרו לנו שנישלח לסיביר.
בהתחלה אבא שלי ואני היינו נגד הרעיון כי כל פעם ששמענו סיביר מיד קיבלנו צמרמורת וחשבנו על הקור הקיצוני ודובים שמתהלכים ברחובות, לעומת זאת אמא שלי הייתה כבר בסיביר מאחת הנסיעות עבודה שלה והיא גם רוסייה אז היא התלוננה פחות:)
בסוף קיבלנו את הרעיון כי אמא שיכנעה את אבא ואותי שזאת תהיה חווית אקסטרים.
קיצר, אמרו לנו לעזוב בראשון לאוגוסט 2012, אז שבוע לפני, ארזנו את כל הבית לאיזה 80 קופסאות ובדיוק היה האולימפידה אז ראינו אותו כשאנחנו ישובים על הרצפה.
לפני שבאנו לסיביר,עשינו עצירה של שבוע במוסקבה (עיר הבירה של רוסיה) והיה די כיף.
הסתובבנו בכיכר אדומה, אכלנו מאכלים טובים וצילמנו מלא.
הגענו לסיביר והיה דווקא חם מאוד תתפלאו אבל +30 מעלות, הבעיה שקיץ בסיביר זה רק איזה חודש מקסימום ושאר 11 החודשים הם חורף קיצוני.
סיפור מצחיק - בוקר אחד בדצמבר, היה מינוס 42 מעלות וכשהלכתי לבית ספר היו רק אני ועוד שתי ילדות מתוך 30 ילדים בכיתה, אבל שלא תבינו לא נכון, היו כיתות שלמות שלא הגיעו לבית ספר!
מסתבר, כשמגיעים למינוס 35 לא יוצאים מהבית...
    


8 תגובות